מלחמת הכלכלות: עקומת התמורה

/, מלחמת הכלכלות/מלחמת הכלכלות: עקומת התמורה

עקומת התמורה (נקרא גם גבול אפשרויות הייצור) הוא כלי, רעיון, פרקטיקה יחסית פשוטה ומאוד שימושית ושכיחה. מאמר זה עוסק ברעיון, בפרקטיקה ובמשמעויות של הכלי הנ"ל דרך הכלכלה העולמית, המקומית והאישית ובראיה מערכתית. בכדי להבין את עקומת התמורה יש להתבונן על האופי של הכלכלה העולמית ובעיקר על המערבית, מצד אחד קפיטליזם חסר גבולות ומצד שני עולם עם משאבים מוגבלים. אין זה משנה מה הדרישה (אורז, איפון, טוסטר או גרביים) אלא העוצמה והאופי של הדרישה אל מול האפשרויות והמשאבים הקיימים שלהם כמובן יש גבול. בכדי לקיים כלכלה באופן מוצלח או לפחות לנסות לעשות זאת נדרשות החלטות שאותן בסופו של דבר חובה ליישם, החלטות אלו בצורה ישירה או עקיפה עוסקות בסדרי עדיפויות. כלומר, איך לחלק נכון את המשאבים בכדי לספק את הדרישה כולה[1]. אפשר לטעון שזה לא אפשרי ושאי אפשר לספק את כל הדרישה וזו תהיה טענה שהיא נכונה תאורטית אבל בפועל בשוק חופשי (או למראית עין חופשי) תמיד יהיה מי שיספק את הדרישה וכאמור אין זה משנה מה היא, יתרה מכך תמיד יהיה מי שיצור דרישה חדשה שלא הייתה קודם וידאג לספק אותה. אבל כאמור אנו חיים בעולם בעל משאבים מוגבלים אז היכן ההגבלה? איך יכול להיות שהקפיטליזם מתעצם אבל המשאבים מצטמצמים? היכן הבחירה שחובה לעשות? היכן גבול אפשרויות הייצור?

"אם ממשלת ארצות הברית תשלוט על מדבר סהרה, תוך חמש שנים יהיה מחסור בחול."

-מילטון פרידמן.

ירצו יקבלו

ההתנהלות הכלכלית המקומית הגיע לנקודת רתיחה בשנת 2011  והביאה מאות אלפי אזרחים להפגין ולדרוש שינויים מנבחרי הציבור, עם ישראל יצא אל הרחוב ודרש בצדק להפחית את יוקר המחייה. מתוך מגוון הדרישות הרחב נתמקד בדרישה אחת והיא הדרישה להכליל את גני הילדים בחוק חינוך חובה, דרישה לגיטימית בעלת פוטנציאל להשלכות חיוביות מרחיקות לכת על החינוך ועל העתיד של כולנו. הממשלה בסופו של דבר הסכימה לדרישות כמובן משיקולים פוליטיים (בכדי לשמור על השלטון) ולא כראייה מערכתית ודרך פעולה מסודרת שכן אומנם "הציבור ניצח" אבל בלי אף אחד בר סמכות לא פירט מהיכן יילקח הממון בכדי ליישם זאת, רוב הציבור לא שאל ואלו שכן שאלו נשארו ללא מענה ברור. אז מהיכן באמת יילקח התקציב לבנייה? להשכרה ולשיפוץ מקומות חדשים? מהיכן יילקח התקציב לתשלום משכורות נוספות? ומהיכן בכלל לקחת כוח עבודה? הרי אי אפשר לייצר אותו…בניהול מושכל ושקול עם ראיה לעתיד חובה היה לעשות ויתורים בכדי לממש נכון את ההחלטה, היה צריך בפועל לקצץ במקום אחד או יותר, לעשות שקלול, לעשות תמורה ולהחליט על סדר עדיפויות בהתאם לתנאים ולסה"כ המשאבים והכלים הקיימים בידי הממשלה. זה הגיוני, נכון ומעוגן במספרים אך בפועל זה לא יותר מתיאוריה, בפועל הרעיון הפשוט והבסיסי הזה הפך לכלי פוליטי-כלכלי שאת השפעותיו לא ניתן לחזות, באופן אירוני זה בדיוק בניגוד לרעיון המקורי של עקומת התמורה שביסודו הוא היכולת ליצור סדר ושימוש אופטימלי במשאבים הקיימים, הנ"ל מעוגן במספרים ולכן הוא בעל יכולות חיזוי ברורות ומדויקות.

נחזור להחלטת הממשלה ולביצוע בפועל, המשאבים לביצוע ההחלטה נלקחו באופן לא מפתיע חזרה מהאזרחים, חזרה מכולנו דרך העלאת מסים הדרגתית כמעט בכל תחום אפשרי, כיום יוקר המחייה הוא יותר גבוה ממה שהיה לפני ההפגנות, כיום האזרח הממוצע משלם יותר בכדי לקבל את אותו הדבר. המפלגה השלטת שמרה על השלטון ורוב האזרחים באו על סיפוקם בטווח הקצר ו/או עד התסיסה הבאה. שיקולים זרים כשמם כן הם, זרים. להלן כמה דוגמאות שכיחות לשיקולים שפוגעים ומונעים החלטות נכונות ואחראיות לטווח ארוך: בחירות, אג'נדה של המפלגה שולטת ולחילופין של האופוזיציה, הסכמים פוליטיים, מיצוי משאבים קיימים, הגדרת משאבים חדשים וראיה לטווח קצר,  אלו כאמור רק מעט (מאוד) מן השיקולים המעורבים בדרך כלל בקבלת ההחלטות על סדרי עדיפויות של חלוקת משאבים ומכיוון שכך גורמים לתוצאות בלתי צפויות ולרוב שליליות מאוד ובעלות אימפקט אמתי על כולנו. ניתן לטעון שהשיקולים שהוזכרו הם חלק בלתי נפרד מכל מנגנון (במיוחד דמוקרטי) ואין דרך או אפשרות ליישם נוסחאות וכלים כגון עקומת התמורה ללא אותם שיקולים וזו תהיה בהחלט טענה לגיטימית, אבל היכן עובר הקו בין פשרות לחוסר אחריות? בסופו של דבר בעולם המערבי ובישראל הכלכלה לא יציבה ואפילו אפשר לומר נפיצה, השיטה הכלכלית הקיימת נכשלה ונכשלת בכל פרמטר מדיד. כלומר, בעולם מוגבל משאבים המקיים שווקים ללא הגבלה חלוקת המשאבים נעשית "בשקט" בלי להפריע לצריכה, מדינות נכשלות ימשיכו להיות נכשלות וכל מי שיוכל ינצל אותם עד תום ואז עוד קצת, הצרכנים ימשיכו לצרוך מצד אחד ולהפוך למשאב מצד שני, המדינה תעלה מיסים ותדפיס כסף בכדי לעמוד בהתחייבויות שהן לא יותר משליפות מהמותן וללא ראייה לטווח ארוך. האמת הפשוטה היא שאין דבר כזה יש מאין, לכל דבר יש מחיר, החשבון בסופו של דבר יעשה.

.

הפרי המותר

גם ללא שיקולים זרים עקומת התמורה מבהירה היטב שלהחלטות ישנם משמעויות לטווח הארוך, במיוחד אם אלו כבר לא רלוונטיים ו/או אם ישנה דרישה לשינוי. מדיניות כלכלית אופיינית של מדינה דמוקרטית היא במקרה הטוב 4 שנים קדימה, לא בדיוק טווח ארוך וזו הסיבה בין היתר למדיניות של כיבוי שרפות, שר אוצר או נגיד חדש יורשים את תוצאות ההחלטות של  קודמיהם בתפקיד, נוסיף לזה את הרצון הטבעי של החדשים ליצוק את התוכן שלהם ונקבל כאמור מדיניות קצרת טווח שאינה יודעת או יכולה להתכונן כראוי לבאות. עסקים לעומת זאת מנוהלים בדיוק הפוך מכך, רוב התאגידים עובדים בצמוד לתוכניות של עשור קדימה וחלקם אף יותר. נחזור למשמעויות לטווח ארוך, במידה ונרצה יותר (גידול טבעי, דרישה לתוספת וכו') יהיה צריך לוותר על יותר תמורת אותו הדבר בממוצע, דוגמה שמשתמשים בה רבות בכדי להבהיר את הנקודה החשובה הזו היא שקודם קוטפים את הפירות שקל להגיע אליהם, אלו הפירות שכל מה שצריך לעשות הוא להרים את היד ולקטוף אך לאחר מכן במידה ונרצה עוד מאותם הפירות יהיה צורך להשתמש בכלים כגון סולם ומאמץ/עבודה בכדי להגיע אליהם ולקטוף אותם. כלומר עכשיו צריך להשקיע הרבה יותר בשביל אותו הדבר ואת זה אנו מרגישים היטב בהתנהלות הכלכלית המודרנית, בשחיקה של ערך המטבע, פנסיות, חסכונות ועוד.

יעילות

יעילות רצויה היא שימוש אופטימלי במשאבים, בכל המשאבים תוך מענה יעיל ורצוי על כל הדרישה. כאמור אפשר בהחלט להגיע מאוד קרוב ליעילות כזו אבל כאשר אומרים יעילות בהקשר כלכלי בעולם המודרני העכשווי בו אנו חיים אין לדעת להיכן נגיע שכן הכול נמדד במספרים ואז המציאות הופכת לברורה אבל גם ברוטלית מאוד. למשל מלחמה יכולה להיות מאוד יעילה לכלכלה, ייצור מוגבר, גיוס עובדים, גיוס לוחמים ודרישה למשאבים שמנוצלים עד תום…והכי חשוב זה שבסופו של דבר יהיה חוב (למימון, לשיקום וכו') וחוב משמעו שליטה על החייב מצד ספק האשראי ומחזיק החוב. כמה מלחמות התרחשו בגלל משאבים במאה השנים האחרונות? כולם למעט מלחמות לעצמאות. הטרור המוסלמי בפרט והטרור בכלל מושתתים על כסף ("האידאולוגיה" נוצקה לאחר מכן), בסופו של דבר מלחמה צריכה להסתיים אבל אז הייצור מתכווץ, עובדים מפוטרים לוחמים משוחררים וכו' וחוזר חלילה. באקלים הכלכלי הקיים היעילות מקבלת דחיפות על פני כל דבר אחר ומכאן בין היתר האופי הנצלני והדורסני של הכלכלה העכשווית, כך או כך את היעילות הזו משיגים דרך החוליות החלשות בחברה, כל השאר מגיע רק לאחר מכן.

גדילה

להיות גדול יותר ועשיר יותר הם סממנים להצלחה בעולם המערבי, אין פלא שהקפיטליזם היא דרך החיים הנפוצה ביותר, סיפור אהבה. אבל יש לזה מחיר…והמחיר הוא המרדף הבלתי פוסק אחר עוד, ועוד זה לעולם לא מספיק. משאבים מוגבלים, דרישה בלתי פוסקת, חלוקה כושלת ומרדף אחר השורה התחתונה יוצרים בין היתר את הכאוס הפיננסי הקיים והתנהלות כלכלית של כיבוי שרפות. מאז המהפכה התעשייתית האנושות מגדילה את עקומת התמורה באופן עקבי. עוד טכנולוגיה, עוד מקצועיות, עוד מכונות, עוד מפעלים בכדי לספק את הדרישה, את העוד של הצרכנים, דרישה שלא ניתן למלא, תתבוננו סביב ותראו שהרוב המוחלט של האנשים חיי בשביל לעבוד.

אז איפה כאן המלחמה?

בהקשר זה כמעט ואין הבדל בין הכלכלה הקיימת לכלכלה המתהווה (כסף דיגיטלי כגון ביטקוין) מכיוון שרכיב בסיסי מעין זה הוא תלוי באופי של המיישם אותו(למרות שהמקור הוא מתמטי טהור), אין זה משנה מה סוג ואופי הממון אלא עצם היותו זמין לשימוש בכדי לספק צרכים. כלומר, אנשים הם אנשים והצריכה תישאר צריכה אבל ישנה אפשרות אמתית לעשות את הדברים אחרת ואולי(לפחות?) להפטר מהאופי הנצלני והדורסני של הכלכלה העכשווית.

הערות

[1] בקפיטליזם המודרני אין זה משנה מה הדרישה תמיד יהיה מי שימלא אותה, כיצד ועל חשבון מה הם חלק מהשאלות שהתשובה עליהם נמצאת באופי הכלכלה המודרנית.

 

2017-12-14T09:50:49+00:00

One Comment

  1. צודק 17/10/2014 at 08:49 - Reply

    רק מהפכה תעשה את העבודה

Leave A Comment

This Is A Custom Widget

This Sliding Bar can be switched on or off in theme options, and can take any widget you throw at it or even fill it with your custom HTML Code. Its perfect for grabbing the attention of your viewers. Choose between 1, 2, 3 or 4 columns, set the background color, widget divider color, activate transparency, a top border or fully disable it on desktop and mobile.

This Is A Custom Widget

This Sliding Bar can be switched on or off in theme options, and can take any widget you throw at it or even fill it with your custom HTML Code. Its perfect for grabbing the attention of your viewers. Choose between 1, 2, 3 or 4 columns, set the background color, widget divider color, activate transparency, a top border or fully disable it on desktop and mobile.