כלכלה בבסיסה בנויה על מוצרים ו/או תוצרים להם ערך עבור היוצרים וערך עבור הצורכים וכאשר ערך הדדי מתקיים המוצר מקבל משמעות המשתנה בהתאם לחשיבותו בעיני החברה/הצרכנים בה הוא מתקיים, הדבר תקף גם למוצרים שהם אינם חומריים כגון ייעוץ, לימודים וידע. מוצרים יכולים להיות בעלי ערך במידה וישנה דרישה ותועלת בחברה בה הם מתקיימים. קרי, היצע וביקוש, לכן בבסיס הרעיון חייבת להיות הסכמה ו/או מוסכמה כלשהיא בכדי לקיים כל סוג של שוק וכלכלה. בכלכלה המודרנית, העכשווית הקשר בין היצרן לצרכן אינו ישיר והוא מתקיים דרך מתווך, דרך צד שלישי כגון בנק וחברות אשראי שבפועל מחזיקים את הממון של הצדדים וכתוצאה מכך בפועל גם את השליטה עליהם. משמע, הקשר בין היצרן לצרכן כבר אינו בהכרח תוצאה של הסכמה שכן הוא לא ישיר ועובר דרך צד שלישי, יתרה מכך הקשר בניהם מושפע מהאינטרסים של מחזיקי השליטה ואלו לא תמיד תואמים לאינטרסים של היצרן ו/או הצרכן. בפועל היצרן והצרכן ביחד וכל אחד לחוד הם המוצר. מוצר בשליטה תאגידית, סטטיסטיקה, רווח, שורה בדוח שכן מי שמחזיק בממון ומי שמחזיק בחוב (אשראי) מחזיק בשליטה.

בשיטה הכלכלית הקיימת המתווך, נותן השרות הפך לעיקר, למוקד כוח ריכוזי והוא תמיד ירוויח, אין זה משנה אם היצרן הצליח או נכשל או אם הצרכן קונה או לא. התאגידים בעידן המודרני מייצרים רווחים בלי קשר להצלחה או כישלון של המקיימים אותם. כולם בלי יוצא מן הכלל מחויבים להשתמש בשירותים ובמוצרים אותם הבנקים וחברות אשראי מספקים, אין שום דרך לנהל ממון בלעדיהם ומכיוון שכך אין באמת בחירה ואין שום יכולת לשפר תנאים ולנהל משא ומתן, לא בכדי מוסדות אלו נהנים מכוח מוחלט ויכולות לעשות ולבצע ככל העולה על רוחם בשווקים מקומיים וגלובליים. האשליה של חופש הבחירה לא מסתיימת במוסדות הפיננסיים, חוסר התחרות האמתית, הריכוזיות והשליטה על היצרן/צרכן נראים ומורגשים היטב בכל המוצרים שאנו מכירים שכן רוב המותגים והשירותים שייכים בסופו של דבר לאותו המקור לרוב הוא מוצנע אך בעזרת חיפוש קצר ניתן לראות זאת היטב.

"ישנה מלחמת מעמדות, נכון, אבל זה המעמד שלי, המעמד העשיר שעושה את המלחמה, ואנחנו מנצחים." -וורן באפט.

האשליה לשינוי הקיים

הרוב מחזיקים בדעה, במחשבה, ברצון, בתקווה שהם יעשו זאת אחרת, הם אלו שיצליחו להערים על השיטה או לכל הפחות להצטרף אליה, לאשליה זו יש אחיזה במציאות (כמו כל אשליה טובה) שכן מידי פעם זה קורה, אומנם באותה תדירות וכמות של זכיה בלוטו אבל זה מספיק בכדי לקיים את האשליה. זה רק עוד סוג של שליטה שכן אין דרך אחרת להסביר כיצד 3% (לערך) מכלל האוכלוסייה מצליחים לשלוט בפועל על הכלכלה הגלובלית כולה. בישראל המצב חמור עוד יותר משאר העולם המערבי שכן המדינה בפועל בבעלות של כמה תאגידים בודדים (שטראוס, אריסון, החברה לישראל וכו') להם כוח בלתי מוגבל לעשות כרצונם והם אכן עושים כרצונם באין מפריע, אין באמת תחרות, באף תחום, ישראל היא ממש ההגדרה של אוליגופול, הממונה על ההגבלים העסקיים זו כותרת ללא תוכן. בעולם בכלל ובישראל בפרט קיימת ריכוזיות מאסיבית ותאום מלא בכל תחום לרבות כמובן מחירי צרכן, התחרות היא למראית עין בלבד, ההבדלים הם זניחים ותפקידם לייצר ספק אצל צרכנים ערים ושקט מהרגולטורים. מדינת ישראל הגדילה לעשות והפריטה כמעט כל אחריות על האזרחים שלה מבחינת רווחה, פנסיות, בטחון אישי וכלכל. תרצו או לא כולנו מנוהלים ע"י תאגידים, סטטיסטיקה, שורה בדוח רווח והפסד.

לא נעים להיות מספר

עקרון הסכמה ו/או מוסכמה עליו נבנתה הכלכלה במקור חלף מזמן מן העולם ואת מקומו תפסה הכלכלה העכשווית שהיא כלכלה נצלנית, דורסנית וחסרת מעצורים. מחזורי הצמיחה, הקריסה וחוזר חלילה הם תהליכים מכוונים ומחזוריים, לתאגידים כאמור היכולת להרוויח בכל מצב ותנאי ויש להם מבחר כלים גדול לעשות זאת, הטיית השוק (למעלה או למטה) נעשית בהתאם להיתכנות גודל הרווח, אלו שיאבדו את הבית ו/או אלו שישרפו צמיגים מחוץ למפעל שנסגר יקבלו כמה דקות במהדורה המרכזית ותוקפם יפוג מיד עם יציאה לפרסומות שם יוצגו בנעימים המוצרים של אותם התאגידים שמלכתחילה שולטים בכלכלה ללא עוררין, הכול יחזור לקדמותו, הכול יישאר כפי שהוא, כולנו נשלם את המחיר דרך יוקר מחייה, מיסים, פנסיות וכו' הדרכים להגיע לממון האישי מגוונות ורבות והמשותף לכולם הוא חוסר הבחירה, חוסר הבהירות או יכולת מעקב.

כבר עכשיו יש אלטרנטיבה

2008 הגיח לעולם הכלי שביכולתו לתקן את העוולות של הכלכלה המודרנית ולהחזיר שליטה (כלשהיא בשלב הראשון) על הממון האישי, לכלי הזה קוראים ביטקוין (אחריו הגיעו עוד רבים אחרים) וחשיבותו היא בראש ובראשונה בהיותו קיים, גם אם לא כולם עושים או יעשו בו שימוש הוא עדיין מהווה אלטרנטיבה לכל מי שמאס במערכת הקיימת, כל מי שנמאס להיות סטטיסטיקה ועל ידי כל מי שרוצה שליטה חזרה על הממון האישי שלו. הנ"ל מאפשר לקיים קשר ישיר בין היצרן לצרכן ומבטל לגמרי את כל המנגנונים הקיימים ובכך גם את השעבוד אליהם. זו לא תרופת קסם וכלל לא בטוח שהמיזם הנ"ל יגיע לנפח שימוש משמעותי בעתיד הנראה לעין, חשיבותו היא בהיותו הוכחה שיש אלטרנטיבה, חשיבותו היא בפתיחת הדלת והצגת שיטה עובדת, מוכחת ואמתית לקיים, זו פעם ראשונה בהיסטוריה הכלכלית המודרנית שישנה יכולת בחירה או אפילו אפשרות ליכולת בחירה, זו הפעם הראשונה שישנה אלטרנטיבה מוכחת וזו פעם ראשונה מאז המהפכה התעשייתית שהיצרן והצרכן יכולים להתנהל ישירות.